20 ממתקים נוסטלגיים ישראלים שנכחדו מהעולם

הספארי ברמת גן היה אז בשנות השמונים שוס רציני, כולנו ידענו ששם החיות הכי שוות וטיול לספארי זה ממש כמו באפריקה. סוכריות הגומי האלו היו מצוינות לא פחות, אז נכון שהיה מאוד קשה לזהות את החיות המעוצבות בגומי אבל הטעם של הסוכר וצבעי המאכל האסורים היו פשוט תענוג. 

אז זה כבר חטיף מיובא, בשנות התשעים מכרו אותו בכמויות ובכלום כסף כי הרי בסוף זה ממתק די פשוט - אבקת סוכר-סודה עם סוכריה תואמת, מלקקים, מרטיבים את הסוכריה וטובלים באבקה החמוצה שנדבקת אליו. המוצר הזה ספציפית לא נמכר יותר בארץ אבל בקלות אפשר למצוא אותו באמזון או להסתפק בגרסאות הכיסוי הישראליות.

עוד תוצר של שנות השמונים, מסטיק דונלד, פינוקיו, מיקי ואחרים, 5 חברי דיסני בחבילה אחת. והטעם? לא מוגדר, יש שיכנו אותו "בטעם פירות" או במילים אחרות: בטעם מתוק. כן אלו הימים שהמסטיקים היו מפוצצים בסוכר וגזרת הממתקים המלאכותיים היו לשומרי דיאטה בלבד.אגב, זכרתם לא להשאיר את החבילה בשמש? לכו תצליחו אחר כך לקלף את הנייר מהמסטיק.

איזה תענוג היה השוקולד הזה, אחרי שכל השנים הכרנו רק את שוקולד הפרה של עלית הגיע הדבר המופלא והגאוני הזה.. .שוקולד אוורירי! כן, דחפו לנו את זה חזק ואנחנו השתכנענו. אבל בינינו, זה היה אותו הטעם של החבילה האדומה הרגילה רק עם יותר אוויר.

או כמו שאנחנו קראנו לו - "שוקולד חזיר", ככה זה שחבילה אחת של שוקולד מחולקת למעט חתיכות או יותר נכון משולשים שעל כל אחד מהם מוטבעת דמות אחרת של דיסני. משולש אחד ואתה מסודר בכמות הסוכר שלך לחצי יום.

או גלידת חורף, כך או כך אותו מוצר שבדרך כלל נראה הרבה יותר טוב חיצונית מהטעם הממשי שלו. בתכלס זה קרמבו שדחפו על גביע ארטיק ופיזרו עליו סוכריות. הטעם? נוראי! אולי בגלל שזה היה יושב שם באוויר הצח ליד המוכר של המכולת כל החורף, הוופל תמיד היה יבש מדי והקרמבו עיסתי ברמת המסטיק, אבל... תמיד חשבנו שהפעם זה ייצא שווה.

חטיף מייאש, הצבע הורוד זועק תמיד משך אותנו להתנסות בו שוב, אבל מי שהיה למוד נסיון העדיף להתרחק מהזוועתון הזה שהיה בלתי לעיס עם סיכוי להשאיר איזו שן אחת או שתיים על הטופי בניסיון לחתוך ממנו חלק.

"עבדת עלי, אתה לא באמת מעשן" ושרצינו להראות כמו המבוגרים היינו קונים את הסיגריות מסטיק. רעיון מאוד פשוט של מסטיק לבן ארוך עטוף בנייר לבן, לא הרבה תחכום אבל איכשהו זה תפס ועדיין מיוצר עד היום בטעמים משופרים. פעם זה פשוט היה רע - מסטיק חסר הגדרה של טעם או צבע, מלופף בנייר שאף פעם לא יורד עד הסוף... ההנאה תמונה רק בצורה.

היו אלו הימים של תחילת שנות התשעים, ארז טל ואברי גלעד הצעירים חברו להם יחדיו ליצירת תוכנית המערכונים "העולם הערב" ששודרה בערוץ 2 בתקופת שידורי הניסיון (לפני תקופת הפרסומות וטלעד-קשת-רשת). התכנית הייתה היסטריה, אבל ממש, שנייה רק לזהו-זה. החטיף שבא בעקבות היה הכרחי.. זה התחיל בשקט בלדחוף חטיף לא שלא קיים בתוכנית עצמה והמשיך עם אשכרה חטיף אמיתי שהיה אגב בכלל לא רע.. וופל מצופה עם פיצפוצי חיטה ומילוי קרמל ועוד חלבי! אי אפשר לטעות בזה.

השוקולד המפחיד, אריזות מסיביות של 200 גרם (פי 2 מהחבילות הרגילות) עם שוקולד שהגיע בשני טעמים בלבד - מריר או חלב ונועד בעיקר לאפיה ובישול (בגלל זה אגב העיצוב הפרקטי והפחות שיווקי). לנו בתור ילדים זה לא היה משנה אם זה נועד רק לאפיה, היינו נצמדים לאמא במטבח עד שהיא הייתה משחררת לנו קובית שוקולד שוברת שיניים.

שחיתות אמיתית - רק מלקרוא את תיאור המוצר נוזל לנו ריר - "כדורי קוקוס מצופים שוקולד עם מילוי קרם אגוזים ושקדים" זה היה חטיף יוקרתי, כל אחד מאותם כדורי מתיקות היה ארוז בצלופן אישי משלו והיה מונח באלגנטיות ליד חבריו לקופסא... היינו רואים את הקופסאות האלו רק במשלוחי חג שההורים היו מקבלים מהעבודה.

חפלה היא פשוט חבילת ופלים בטעמים שיוצרה בשנות ה-80, כן יש גם ופלים היום אבל חפלה הייתה יציאה ייחודית, ופלים באריזה אישית, פותחים, טוחנים ולא מספרים לחברים. 

איך אהבנו את אלו.. .מישהו שם בעלית בסוף שנות השמונים בא עם היציאה הזאת, במקום סוכריות גדולות נפורר אותם לקטנים קטנים בשלושה צבעים/טעמים, פשוט פותחים את הלשונית הקטנה ושופכים לפה ישר ערימה של סוכריות. נראה אתכם עושים את זה בשוט אחד.

כנראה שאלו היו סוכריות העדשים הכי טובות בעולם, איזו עדינות, איזה מרקם... קטנות ומתפוצצות ברכות בפה, תענוג שנכחד מאיתנו. 

אל תשפטו אותנו, זה מה שהכרנו אז, חשבנו שזה טוב, סוכריות שומשום ממולאות בקרמל או כוהל (WTF?) בציפוי שוקולד לא חלבי.. .ההורים חשבו שאנחנו הילדים נאהב אותם, אנחנו העדפנו לחכות לאוטו גלידה הצהוב.

פעם היינו אוכלים ג'אנק, לא היה את הקטע של ממתיקים מלאכותיים וכל הממתקים היו מלאים כל טוב בסוכר כייפי וממכר. בין כל המסטיקים הסוכריים האלו היה את העוף המוזר הזה - מסטיק קסיליטול ללא סוכר, הראשון בתחומו. ולשואלים מה זה קסיליטול? אז זוהי תרכובות כימית טבעית המופקת מפירות ומהווה תחליף לסוכר וכן, אפילו בריאה... לנו זה לא שינה בריא או לא בריא, לחבילות האלו קראנו פשוט "מסטיק-עונש"

כבר אמרנו שאז בשנות השמונים והתשעים לא היו יותר מדי שוקולדים מחול ובטח אף אחד לא שמע כאן בארץ על נוטלה... לנו היה את הממרח היוקרתי - "ממרח רוזמרי" שהיה מבוסס על המיתוג של "שוקולד רוזמי" המוצר היוקרתי יותר משוקולד הפרה של עלית. הממרח הזה היה תמצית רעיון היוקרה בממרח אחד, הטעם? אולי היום היה תופס יותר חזק אבל אז הוא לא יכל להתחרות ב"שוקולד השחר".

הוולנס של פעם, חלוץ חטיפי הבריאות, רק כזה שהקדים מעט את זמנו כי לנו הילדים לא היה ממש אכפת מחטיפי עונש, תנו לנו את הסוכר שלנו עכשיו, בבוקר שוקולד, בארוחת עשר שוקולד, צהריים, ערב.. .שוקולד ולא איזה חטיף לפלפי שאמא מנסה לדחוף לנו כדי שנאכל בריא... שומשום עם צימוקים??? נו באמת

הגעגועים הגעגועים לסוכריות רופא שיניים.. .לתקופה שבה הביטוי "סוכריות ללא סוכר" נשמע כמו מתיחה של יהודה ברקן, אלו היו הימים שקריוס ובקטוס חגגו להם טוב טוב בפה שלנו בכל פעם שסוכריה דביקה היתה נשארת לנו בין השיניים.ובימים שהכרנו רק מוצרים ישראלים "סוכריות המנטה" של עלית היו המנטוס והטיק-טק שלנו

איך אהבנו את אלו, כל כך הרבה טעמים בחבילה אחת, טעם ירוק, טעם צהוב וגם סגול ענבים, רק שלא ניפול בטעות על הלבן קוקוס פיכסה. נוצרה לראשונה בסוף שנות השבעים וסדרו כמה עשרות שנים אחר כך עד שירדו מהמדף ומחיינו. אז נכון שלפני כמה שנים שטראוס-עלית החזירה אותם למדפים אבל בייצור וטעם אחרים ממה שזכרנו מפעם.